ש(ר)ביט הצפון

הבלוג של אלכסנדר מאן

אל הג'ורנאל אל המגאזין אודות הבלוג קישורים תנאי שימוש
כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
משוב רדיו-פא"צ

[חזור לעמוד הראשי]

ש(ר)ביט הצפון

יום א', 15/05/2005 שעה 0:04

הג'וגינג הרגיל כבר נמאס לכם, וההליכה היומית משעממת אתכם? אם התשובה לשאלה זו חיובית, זוהי אולי ההזדמנות לנסות ענף ספורט חדש שכובש את אירופה, Nordic Walking שמו: המדובר בהליכה מהירה הנתמכת בשני מקלות צדדיים, אשר מזכירה את ספורט ההליכה המהירה בשלג מהצפון הרחוק. שעה אחת של הליכה מסוג זה נחשבת כקשה ואפקטיבית כשחייה, ויש הטוענים שאף למעלה מכך. הסוד עצמו טמון בפרטים הקטנים: כל שרירי הגוף לוקחים חלק בחווייה.

כפי שכותרת הסיפור אולי מרמזת, הרי שאל מקצועות הספורט השונים שבהם אני עוסק לי להנאתי נוסף בחודשיים האחרונות אלמנט חדש, אשר הצליח בהמשך להתברג אל המקום הראשון בבחינת הפעילות הספורטיבית האהובה עליי. ההתחלה היתה יחסית צנועה ואף לגלגנית מצידי: וכי מה כבר יכול ספורט המבוסס על שני מקלות הליכה להוסיף לי מבחינת כושר גופני, כשאני יכול ללכת למרחקים ארוכים ללא מקלות אלה?

שיחה עם ידיד שעוסק בתחום מזה תקופה הבהירה לי שהוא מתייחס לספורט זה כאל דבר קשה ומורכב, הדורש טכניקה ומאמץ. ''נו באמת, מה כבר כל כך קשה ללכת עם שני מקלות'' שאלתי בהתרסה מסויימת, כשאני רומז על כך שניתן גם ללכת ללא המקלות ולעמוד באותן מטלות גופניות.
''נסה ותיווכח'' ענה לי כלאחר יד, ''אבל אם תחליט כבר לנסות, קח בבקשה מספר שיעורים פרטיים לפני כן – שכן יש ללמוד את הטכניקה באופן מדוייק. אתה כבר תבין מדוע''.

לנסות או לא לנסות? הסיפור רחוק מלהיות זול, גם במושגים אירופאים: השיעור יחסית יקר והציוד בהתאם: המדובר בשני מקלות הליכה באורך ממוצע של 1.2 מטר, אשר עשויות מקארבון ואלומיניום, ושעון מדידת דופק אשר מקבל סימן מחגורה הנקשרת סביב החזה אי שם מתחת לחולצת ההתעמלות. יש כמובן להצטייד בנעלי ספורט מתאימות.

הרהורים שונים עברו בי כאילו נשתכחו, כשלפתע לפני כחודשיים קיבלתי טלפון מאותו ידיד, שהזמין אותי לשיעור ניסיון בחיק הטבע, אי שם בשעות הצהריים של שבת גשומה. קולו היה משכנע, והחלטתי להיענות להזמנתו – שכן מה כבר יכול לקרות חוץ מלהציץ ולהיפגע? וכך הגעתי לי אל נקודת המפגש הקבועה ביער, שם קיבלתי שני מקלות הליכה, שעון מדידת דופק, והופ יצאנו לנו לדרכנו עם מדריך קפדן שניתח כל תנועה מוטעית מצידנו.

כבר אחרי כמה דקות הבנתי שהמדובר בספורט רציני, אשר בו התנועות בידיים משתלבות היטב בעבודת הרגליים, וכי המקלות מאפשרים מתן תמיכה ושוונג לרגליים, שכבר כך הולכות במהירות רבה. ההתקדמות המהירה בחיק הטבע וההרגשה שכל הגוף נוטל חלק בחווייה מיוחדת במינה, עשו את שלהם: כבר לאחר כשלושה קילומטרים הבחנתי שאני באופוריה מיוחדת, המוכרת לי רק לאחר ריצה של קילומטרים רבים במקצוע הג'וגינג. הצעדים היו גדולים, מהירים, ממושמעים, ותנועות הידיים התומכות בהתאם, ממש כמו בסוגי הספורט השונים הקשורים בשלג.

הספורט עצמו נולד כספורט לציבור הרחב רק בשנות ה-‏90 של המאה הקודמת, ומוצאו מפינלנד הרחוקה שם היה מוכר כבר עשרות שנים קודם לכן. בשנים האחרונות הגיע בהמשך אל כל ארצות סקנדינביה ושאר ארצות צפון אירופה: ההליכה המהירה הנתמכת בידיים מעניקה לא רק כוח ותנופה לגוף המתקדם קדימה, אלא עוזרת באופן אקטיבי לגמוע את הקילומטרים השונים המונחים לפני המשתמש. הדופק עצמו אינו אמור לעלות על המותר, ויש לווסת את מהירות ההליכה בהתאם לרמתו. שריפת הקלוריות מתבצעת באופן מושלם, ללא כל פגיעה או עומס על המפרקים – כפי שיכולה להתרחש לעיתים בג'וגינג לשמו – וללא המונוטוניות המתקיימת בהליכה רגילה; תנועות הידיים הסדירות והריכוז היחסית גבוה הופכים ספורט זה לשונה מכל הליכה שהיא, מה גם שתנועת הידיים עוזרת בחלוקת משקל הגוף, ועל ידי כך מקלה על העומס המצטבר ברגליים. גם לאחר כמה וכמה קילומטרים אפקט ההליכה נשמר כהרגשה טרייה, ללא תחושה של שרירים מתוחים ו/או עומס מצטבר.

הפתעה נוספת שמתגלה באימון המשותף קשורה בכך שלא מעט אנשים בעלי משקל יתר יכולים לקחת בו חלק, בהצלחה ייתרה: הללו מצליחים לאבד בהדרגה ממשקלם, ונראה שספורט זה כאילו נבנה עבור אלה המעוניינים להרזות, ובגדול: כמות הקלוריות הנשרפת הינה משמעותית, והתחושה הנעימה של הליכה בחיק הטבע במהירות וביעילות, עושה את שלה. דומה כי בהמשך סוג של שיכרון חושים משתלט על רבים מהמשתתפים, והרגשה נעימה זורמת למקומות השונים בגוף, למרות הפעילות הספורטיבית המוגברת.
נקודה נוספת: אני אישית נחשב כאדם רזה שאינו סובל ממשקל ייתר, ובכל זאת נהניתי מכל אותם רגעים של צעידה לצד אנשים מלאים, שהצליחו להתקדם בקצב משמעותי קדימה. לא היתה כל בעייה של הליכה משותפת יחדיו, שכן בשלב מסויים נדרש כמעט כל משתתף להאט את צעדיו ולתאם את רמת הדופק לרמה הדרושה עבורו.

כך או כך, כמו בכל ענף ספורט, הזהירות יפה גם במקרה זה: אין להגזים בכמות הקילומטרים, ויש להגביל את הפעילות לפרק זמן שבין 40 דקות לשעה לאלה שלא מנוסים בפעילות גופנית. כמו כן יש להקפיד שלא לעבור רמת דופק מסויימת, וכמובן שיש להיעזר במאמן שמכיר ענף ספורט זה, אשר חשיבותו קשורה דווקא בשלבי ההתחלה, היינו בשלבים בהן נמדדות התנועות הנכונות, וגם בשלבי ההמשך: המאמן המקצועי הוא זה היודע כמה מאמץ יש לתת, והיכן גם מצוי הגבול מבחינת רמת דופק, מאמץ וכ'.

אינני יודע אם ספורט זה הגיע כבר אל ישראל, אך מאחר ולא צריך שלג צפוני ומזג אוויר קר לפעילות בו, זהו אולי המקום לקרוא להבאתו לארץ וללמידתו באופן מסודר על ידי מדריך או מאמן מוסמך. במידה וכבר קיים כדאי או להתעניין היכן מתקיים, ולשקול לקחת בו חלק – וכמו בכל ענף ספורט חדש, לאחר התייעצות עם הרופא.
אני חוזר ומדגיש כי המדובר אמנם בספורט יחסית יקר מבחינת הצטיידות ראשונית, אך לטווח רחוק שווה השקעה בבריאות ובכושר גופני נטו – לפחות לדעתי הסובייקטיבית כצרכן חובבן של ספורט זה, אשר משתתף כרגע לפחות פעמיים בשבוע בקבוצת ההליכה למתקדמים, ובאופן אינטנסיבי למדיי.

בהצלחה!

[לא ניתן לפרסם תגובות לסיפור זה] [קישור ישיר לסיפור זה] [קפל תגובות] [פרוס תגובות]

(ללא כותרת) עדי יום א', 15/05/2005 שעה 14:56 [הצג] [2 תגובות]

מרתק אסף עמית יום א', 15/05/2005 שעה 17:29 [הצג] [2 תגובות]

ארץ של פדלאות יואב לוי יום א', 15/05/2005 שעה 17:39 [הצג] [2 תגובות]

מעניין מאד אלכס דליה יום א', 15/05/2005 שעה 18:13 [הצג] [2 תגובות]

הדתיים והספורט ניקולא בגלין יום ב', 16/05/2005 שעה 11:05 [הצג] [2 תגובות]

ספורט ודתיים מיכאל אוֹיְשִׁי יום ב', 16/05/2005 שעה 21:15 [הצג]

ספורט ודתיים אלכסנדר מאן יום ב', 16/05/2005 שעה 22:59 [הצג]

ספורט ודתיים מיכאל אוֹיְשִׁי יום ג', 17/05/2005 שעה 18:11 [הצג]

ספורט ודתיים

אלכסנדר מאן יום ג', 17/05/2005 שעה 22:40
בתגובה למיכאל אוֹיְשִׁי

אתר אישי

נכון מאוד, אבל אתה הרי שוהה בחו''ל כדרך קבע, ואין שום סיבה שלא תעסוק בגלות הדווייה במעט ספורט לחילוץ עצמותיך, לשמחתם של הסובבים אותך: יהודי חרדי שעוסק בספורט נראה ונשמע יפה, ואפילו אם המדובר בהתעמלות בלבד.

אם נחזור לרגע לדוגמה שאתה עצמך נתת, הרי שבחו''ל (או גולה לנוחיותך) – בניגוד לארץ הקודש (או מדינת ישראל בלשון החילונים) – הדברים אולי רופפים וקלים יותר, ואני מעריך שבמקום בו אתה נמצא, אשר בו ישנם חיים יהודים יחסית מצומצמים, יוכל להיכנס גם הרגל חדש שיעקוב אחרי המלצותיו של הנשר הגדול, ודי לחכימא ברמיזא...

אני הייתי ממליץ על צעדה יומית או דו-יומית, ולא רק ת''ק פרסה...