בעצב תלדי בנים

הבלוג של אלכסנדר מאן

אל הג'ורנאל אל המגאזין אודות הבלוג קישורים תנאי שימוש
כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
משוב רדיו-פא"צ

[חזור לעמוד הראשי]

בעצב תלדי בנים

יום ב', 18/08/2003 שעה 1:43

אם בימי הביניים ננטשו תינוקות בלתי רצויים על מפתן הכנסיה, הרי שבאלף השלישי הם נעזבים באופן מסודר ומתוכנן, שמזכיר במעט חזיונות עתיד חדש ואמיץ. ''תינוקות המכסה'' כפי שהם מכונים בעגה רשמית, מובאים למבנה מיוחד עם פתח הפונה אל הרחוב. שם, לאחר שהאם מרימה את המכסה, היא יכולה להניח את התינוק בעריסה שהוכנה לכך, ולהמשיך בדרכה; דקות אחדות לאחר מכן נאסף התינוק על ידי צוות המקום.

שלא יהיה כל ספק: הכוונות בוודאי טובות, אולם הויכוח המתנהל בנושא נשמע מעט אחרת; פרוייקט ''תינוקות המכסה'' (Babyklappe) שהחל לפני כמה שנים להתפתח באופן צנוע בערים ברלין, המבורג ושטוטגארט, הספיק בינתיים להגיע לערים אחרות בגרמניה, כולל ערים קטנות, כשהוא מיושם החל משנה זו, באופן חלקי, גם באוסטריה ובשווייץ. הרעיון שעומד מאחורי היוזמה לנקיטה בצעד זה נשמע הומאני, והוא בהחלט מתגלה ככזה: התינוק, שמראש לא היה רצוי, מצליח להישאר בחיים הודות ליכולת מסירתו האלמונית, במקום שהיה אולי ננטש אי שם בין הררי אשפה או מומת ונזרק למקום לא נודע.
המקום אליו מובא התינוק הנו על פי רוב בית חולים קטן, שהכין מבעוד מועד את הסידורים הטכניים לקליטה אנונימית זו. לעיתים המדובר גם במקומות אחרים, הקשורים למרפאות או לסוג של תחנות יעוץ לאישה ולילד, המזכירות במעט את מוסד 'טיפת חלב' הישראלי.

וכך מתנהל התהליך: האם הצעירה מגיעה למקום מחוץ לבניין, ומניחה את התינוק הרך במקום המיועד לו דרך חלון אשר פונה ונפתח אל הרחוב. חיישנים מדוייקים מודיעים לצוות שנמצא על משמרתו יומם ולילה כי הגיע תינוק חדש, ותוך דקות ספורות נלקח התינוק ונאסף על ידי הצוות, שהוא עובר למחלקה מיוחדת הממתינה לבואו, העוסקת מטבע הדברים באימוץ. והיה ובתוך פרק זמן של 8 שבועות לא מופיעה האם החוקית, נמסר התינוק למשפחה מאמצת, שאמורה לדאוג לכל מחסורו.

האם זוהי הדרך הנכונה לטיפול בבעייה של נטישת תינוקות? האם זכאי אדם לדעת את מוצאו ומוצא אימו, או שמא אלמוניות הוריו היא הערובה הטובה ביותר ליכולת הישארותו בחיים לאחר לידתו?

שאלות אלו, שנראות מטבע הצגתן כפשוטות יחסית, זכו לדיונים רבים בשנה האחרונה בגרמניה, וזאת לאחר שהחוק בנושא שונה והורחב, באופן המאפשר לא רק מסירה-אנונימית בצורה האמורה, אלא גם לידה-אנונימית בבית חולים, שפירושו הגעת האם למקום עצמו ולידת התינוק באופן מסודר, כשאיש אינו מבקש או דורש לדעת את פרטיה.

האם זכאי אדם לדעת את מוצאו הביולוגי, כפי שדבר זה יכול להתבצע על ידי ילדים שנמסרו לאימוץ על ידי אימהות או הורים בלתי אנונימיים, או שמא זכותה של האם גדול מזכותו של הילד לחקור ולדעת מהו מוצאו?
שאלה זו שבה ועלתה לדיון בקונטקסט אירופאי כללי, ללא כל תשובה מסכמת. בגרמניה עצמה הביא החידוש שבלידה-אנונימית גלויה, כמו גם מסירה אנונימית דרך פתח הפונה אל הרחוב, לשורה של ויכוחים שונים, שמטבע הדברים מספר גדול של משתתפים מתחומים שונים מביעים את דעתם.

מצדדי הגישה ניגשים לנושא ממספר נקודות מבט כלליות, וטוענים שמעבר לשאלה ההומנית של אם ותינוק במצוקה אמיתית, נמנעים על ידי כך סיבוכים שונים שיכולים להביא למותו של התינוק בלידה לא מבוקרת, או גרוע מכך: הריגתו או נטישתו במקום שיוביל למותו הוודאי. תומכי קו זה גורסים כי רק על ידי עזרה לנשים המצויות במצב של הריון לא-רצוי, ניתן למנוע שרשרת אירועים שיסתימו ברוב המקרים במות התינוק.

מעניין לציין שדיעה זו מקבלת חיזוק משמעותי בקרב קבוצות שונות המתנגדות להפלה מסיבות אידיאולוגיות, כמו גם קבוצות אחרות אשר לעיתים מודרכות משיקולים דתיים, כמו גם מתנגדי הפלה, ובכל זאת: תינוק חי ומאומץ עדיף לשיטתן על פני תינוק שיינטש או יומת על ידי אימו בכל שלב שהוא של ההריון, כולל הזמן לאחר הלידה עצמה. טענה מרכזית נוספת של אלו המחייבים נתינת שירות זה, היא העובדה שאימהות שעומדות לפני לידה של תינוק בלתי רצוי אינן מסוגלות על פי רוב לפתוח בהליכים מסודרים למסירתו לאימוץ, כיוון שהן מעוניינות להישאר אלמוניות, ועל כן יכולות לפנות למסירת התינוק דרך התיבה, מבלי שזהותן תוסגר.

טענות אלו מצאו לפני כ-‏6 שנים אוזן קשבת בקרב משפטנים גרמנים, שהתירו הכנסת רעיון זה כפרוייקט ראשוני ומעניין באירופה, ואולי אף בעולם כולו. בין היתר נסמכו המשפטנים על התקדים הצרפתי שמתיר לידה אנונימית מזה עשרות שנים, אם כי לא באופן חפוז וספוראדי אלא באופן מאורגן בבית חולים ותחת השגחת רופא. לפני כשנה אישר המחוקק הגרמני את אימוץ הסטנדרט הצרפתי בגרמניה, בנוסף לשיטת מסירת התינוק אל התיבה בקרן הרחוב, ובכך הפכה גרמניה לחלוצה עולמית בתחום, אשר בה קיימות שתי שיטות המנסות להתמודד עם הבעייה.

המחאות שנשמעו בגרמניה נגד אישור הלידה האנונימית בצורתה הצרפתית גלשו עד מהרה למחאות אחרות, ששבו ודנו בנושא מסירת התינוק האנונימית. קבוצת סוציולוגים ופסיכולוגים, כמו גם ארגוני ילדים שונים - יצאו בקריאה שמשמעותה המרכזי הוא ביטול שתי אפשרויות אלו, היות ואינן אנושיות ועומדות בסתירה לזכויות אדם בסיסיות ולמגילת זכויות הילד של ארגון האו''ם, ואף כנראה בסתירה לחוקה הגרמנית, כגון הזכות לדעת מהו מוצאו ומי הם הוריו.

טענות הקבוצה הסתמכו, בין היתר, על נימוקי קבוצת-תמיכה צרפתית של אנשים שאינם בעצם יודעים מי הם ומהיכן הגיעו, מעבר לעובדה שאומצו על ידי משפחות חמות ואוהבות, ובכל זאת; מחקרים שונים מראים שאנשים אלו סובלים מבעיות זהות קשות ביותר, וזאת בניגוד לאנשים שניתנו לאימוץ על ידי אימהות שהסכימו להשאיר את פרטיהן, גם אם הילדים עצמם מעודם לא הלכו וחיפשו אותן. הטענה המרכזית שליוותה את פעולות המחאה נגד הכנסתה של השיטה הצרפתית לגרמניה החזירה במשנה מרץ את הויכוח הערכי לגבי שאלת המסירה-האנונימית. מתנגדי פרקטיקה זו טוענים, בין היתר, כי אימהות שאינן מעוניינות בתינוקן לאו דווקא תלכנה ותמסור אותו בצורה אנונימית שכזו, כשהם רומזים על המספרים הנמוכים בסטטיסיקה שנאספה בנושא ב-‏6 השנים האחרונות.
טענתם המרכזית של חוקרים אלו, היא ששתי צורות מסירה אלו כאילו מוותרות כבר מראש על האם האמיתית ועל גורלה, כשהם משאירים אותה באנונימיות אמיתית, שלפי מחקרים אחרים מביאה לא פעם להתאבדות, היות ושיעור ההתאבדויות בקרב אימהות שנוטשות ילדיהן גבוה לעין ערוך מאחוז ההתאבדות באוכלוסיה הכללית.

האם זהות והכרת שורשים נחשבת כחלק מזכויות אדם וזכויות אנוש? האם לידה או מסירה אנונימית עומדות ביחס למגילת זכויות האדם האירופאית, או למגילת זכויות הילד של ארגון האומות המאוחדות? מהי טובת התינוק, בעצם? המדובר בסופו של דבר ברמה הגבוהה ביותר של ניכור אנושי אפשרי: אדם נולד אל תוך ריק היסטורי, ונשאר בריק זה עד סוף ימי חייו, ללא כל יכולת חיפוש ואיתור אלו שאחראים להווצרותו. פשע? התאכזרות בלתי נסבלת? הצלת עובר שהיה נדון בין כה וכה למיתה משונה?

שאלות אלו הביאו לא רק לדיונים מעניינים ומעמיקים בתחום המוסר והאתיקה, אלא חידדו מעט את הבדלי השקפות העולם בין משפטנים וסוציולגים, כשאלו הראשונים מעוניינים להשאיר את התינוק חי בכל מחיר, כולל הכשרת אופציות אלו עבור כל אותן אימהות שעלולות להיזקק לכך. הסוציולוגים וחוקרי ההתנהגות, לעומת זאת, משוכנעים שהכנסת הלידה-האנונימית כאופציה לצד המסירה-האנונימית הינה בבחינת דבר הדומה להוספת חטא על פשע, וקוראים לבטל את שניהם, במיוחד על רקע המסירה המספר הנמוך של המסירות האנונימיות שמתבצע בפועל, שעומד על כ-‏25 מקרים בשנה בכל רחבי גרמניה.

מבט אחד אפור מגלה כי מבחינתי הנימוקים של העובדים הסוציאלים נופלים מאלו של המשפטנים, שאכן מוכנים במסגרת עליונות רעיון הזכות לחיים לקבל את העוות הנורא המתרחש כאן, בה אדם אינו יודע מאיפה הגיע למעשה, אולם אם בודקים ומבררים כמה מאלו שאכן נמסרו באופן מסודר לאימוץ שההורים הביולוגיים ידועים, מגיעים לאחוז צנוע ביותר של אלו שאומצו בילדותם, שבכל זאת מעוניינים לדעת מי היו הוריהם האמיתיים.

ייתכן כי המחשבה עצמה שדבר זה ניתן לבירור היא הדבר המרגיע, רמז פסיכולוג החוקר מקרוב את העניין, אך בסופו של דבר אין לדעת. מה שברור הוא שאלו שנולדו האופן אנונימי מרגישים בכל זאת אחרת מאלו שנולדו ואומצו באופן 'רגיל', הוסיף חוקר אחר. כאמור, אין לפקפק במידע חיוני זה, אולם אני שב ומעריך את שיקולי המשפטנים כנכונים יותר גם לאחר עדויות אלו, וגם אם ערכיות העניין מגששת בערפל לא פשוט.

[לא ניתן לפרסם תגובות לסיפור זה] [קישור ישיר לסיפור זה] [קפל תגובות] [פרוס תגובות]

מה עדיף?

[חדש]

רמי נוי יום ב', 18/08/2003 שעה 8:41

ברור שעדיף לילד שיגדל אצל משפחה חמה ואוהבת מאשר אצל מי שרצתה לזנוח אותו עקב מצבה הנפשי הכלכלי או הבריאותי.

התחליף למסירה הומנית כזו הוא במקרים רבים רצח תינוקות, השלכתם לפח האשפה או חיי סבל במשפחה הרוסה.